פסק-דין בתיק תא"מ 18312-10-09

תובענה כספית הנסבה על פיצוי בגין עוגמת-נפש והוצאות משפט.

א.   ההליך והצדדים לו

1.         התובע ניהל חשבון בנק שמספרו **** בסניף אום אל פחם של הנתבעת (להלן החשבון). לטענת התובע משך צד שלישי סכומי כסף מהחשבון בסך כולל של 6,200 ש"ח, שלא בידיעת התובע ושלא בהסכמתו, בשיעורים ובמועדים כלהלן: 1,000 ש"ח ביום 24.11.2008, 2,000 ש"ח ביום 25.11.2008, 2,000 ש"ח ביום 26.11.2008 ו-1,200 ש"ח ביום 30.12.2008 (להלן סכומי המשיכה).

2.         התובע טען שסכומי המשיכה חויבו בחשבון בשל רשלנות הנתבעת וכפועל יוצא הוחזרו שיקים שמשך על החשבון בהיעדר כיסוי מספיק. בהליך דנן נדרשה הנתבעת להשיב לתובע את סכומי המשיכה בצירוף פיצוי בגין עוגמת-נפש בסך 2,000 ש"ח, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3.         התובענה הוגשה ביום 22.10.2009. ביום 14.12.2009, עוד בטרם הוגש כתב-הגנה, זיכתה הנתבעת את החשבון בסכומי המשיכה בסך 6,200 ש"ח. התובע עמד על בירור התובענה בהתייחס לפיצוי שנתבע בגין עוגמת-נפש והוצאות המשפט, תוך ניהול הליך הוכחות מלא. 

ב.   דיון והכרעה

דין התובענה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.         בעקבות משיכת הסכומים מהחשבון פנה התובע לנתבעת על-מנת לברר מיהו מושך הכספים ועל איזה בסיס נעשה הדבר, והופנה על-ידי הנתבעת להגיש תלונה במשטרה [סע' 5 לכתב-התביעה שאומת בתצהיר התובע, ת/1]. הוברר שבמקרים כגון דא מפנה הנתבעת את הלקוח להגיש תלונה במשטרה על-מנת לעמוד על רצינות הטענה לפיה צד שלישי שאינו הלקוח עצמו ואינו קשור אליו אחראי למשיכת סכומים מהחשבון ללא הרשאה [עמ' 7-6 לפרוטוקול]. התובע אישר שהגיש תלונה למשטרה רק ביום 5.3.2009 ושאישור על הגשת התלונה לא נשלח לנתבעת [עמ' 4 לפרוטוקול]. מראשית הפרשה הובהר לתובע על-ידי נציגי הנתבעת שעימם עמד בקשר שללא אישור המעיד על הגשת תלונה למשטרה לא ניתן יהיה לזכות חשבונו בגין סכומי המשיכה [שם, בעמ' 5]. לא ניתן על-ידי התובע טעם שיבאר מדוע לא הזדרז להגיש תלונה למשטרה ולהמציאה לנתבעת, כל זאת מיד כשהתחוור לו שהדבר נדרש לשם זיכוי החשבון והשבת סכומי המשיכה על-ידי הנתבעת. מחדלו הבלתי-מוסבר של התובע בעניין זה רובץ לפתחו ואינו עולה בקנה אחד עם טענתו לנזק שנגרם לו עקב חיוב החשבון בסכומי המשיכה ואי-השבתם לו באופן מיידי.

2.         התובע נדרש על-ידי הנתבעת לחתום על תצהיר בגדרו תינתן הסכמתו לסגירת החשבון תוך פתיחת חשבון חדש לתובע תחתיו [עמ' 5 לפרוטוקול]. התובע התבקש על-ידי הנתבעת לפעול בדרך זו, שהייתה סוללת את הדרך להשבת סכומי המשיכה, כבר ביום 7.1.2009, לאחר שהתריע לפני הנתבעת על שתי המשיכות הראשונות ועוד בטרם נודע דבר קיומן של שתי המשיכות המאוחרות יותר [סעיפים 2 ו-12 ונספח ב' לכתב-ההגנה כפי שאומת בתצהירה של עדת הנתבעת, גב' אורית אילוז, נ/1]. התובע סירב לדרישה זו ונמנע מלחתום על תצהיר בנוסח המקובל אצל הנתבעת במקרים כגון דא. סירוב התובע לשתף פעולה עם הנתבעת ולהצהיר שהמשיכות לא בוצעו על-ידו, שהגיש בעטיין תלונה למשטרה ושהוא מאשר את סגירת החשבון ופתיחת חשבון חדש תחתיו כדי למנוע הישנות של מקרים דומים בעתיד, עמד בעינו גם בהמשך הדרך. התובע חתם על תצהיר רק לאחר שמחק בו שני סעיפים שעניינם באישור הגשת תלונה למשטרה ומתן הסכמה לפתיחת חשבון חדש תוך סגירת החשבון הישן שממנו ניטלו סכומי המשיכה. התובע נמנע מלחתום על תצהיר בנוסח שהתבקש גם לאחר שהובהר לו שהדבר נדרש על-מנת שניתן יהיה לזכותו בסכומי המשיכה, למצות את הבירור בתלונתו ולמנוע הישנות של מקרים דומים בעתיד [סעיפים 19-15 ונספחים ה'-ו' לכתב-ההגנה ו- נ/1].

3.         בנסיבות העניין מצאתי את דרישת הנתבעת שהתובע-לקוחה יחתום על תצהיר בנוסח שצורף למכתב עדת הנתבעת מיום 7.1.2009 סבירה ומידתית. הגשת תלונה למשטרת ישראל בגין תלונה הנסבה על משיכת סכומי כסף מחשבונו של לקוח בבנק על-ידי צד שלישי שאינו מורשה לכך היא מובנת מאליה. מטרתה לסלול את הדרך לעריכת בדיקה של הנתבעת שתמנע את הישנות האירוע ולהעיד על מימד של אמינות ורצינות בתלונת הלקוח ועל כך שאין מדובר בפניית סרק. סגירת חשבון בנק הנחשד בהיותו נגיש למשיכת סכומים מתוכו על-ידי מי שאינו מורשה לכך ופתיחת חשבון חדש ללקוח תחתיו, אף היא מתבקשת בנסיבות העניין. מדובר באמצעי זהירות נדרש שנועד להגן במובהק הן על עניינו של הלקוח והן על עניינה של הנתבעת. יש בו כדי להקטין סיכוי להישנות המקרה בעתיד ולצמצם את הסיכון הכרוך בהמשך פעילות הלקוח באמצעות חשבון שנטען לגביו שהוא "נגוע" [סע' 20 לכתב-ההגנה ו- נ/1]. התובע לא הראה שפנה אל הנתבעת, התריע על קושי בסגירה מיידית של החשבון בשל פעילות צפויה בו וביקש למצוא לכך פתרון שיענה בעת ובעונה אחת על נהלי הנתבעת ועל צרכיו שלו כלקוח.

4.         במשך תקופה ארוכה, לאחר יום 27.1.2009 בו נשלח לנתבעת תצהירו החלקי של התובע ועד למועד הגשת התובענה, לא נקט התובע פעולה כלשהי בקשר עם השבת סכומי המשיכה, אף שהונחה על-ידי הנתבעת אלו פעולות עליו לבצע לשם כך. טענת התובע לפיה מחק בתצהיר שעליו התבקש לחתום את הסעיף המעיד על הגשת תלונה בשל כך שבאותו מועד טרם הוגשה על-ידו התלונה למשטרה אינה אלא התחכמות לשמה. דרישתה של הנתבעת לקבל מן התובע אישור המעיד על הגשת תלונה למשטרה בגין המשיכות הבלתי-מורשות מחשבונו הובאה לידיעתו במכתב הנתבעת מיום 7.1.2009. לא ניתן כל טעם, לא כל שכן טעם מניח את הדעת, מדוע לעת חתימת התצהיר ביום 27.1.2009 עדיין לא הגיש התובע תלונה למשטרה, ומחדלו בעניין זה אינו תואם טענותיו על-אודות הדחיפות בהשבת סכומי המשיכה לחשבון. טענת התובע לפיה גרמה משיכת הסכומים לחילול שיקים שאותם משך הוא עצמו על החשבון בשל אי-כיסוי מספיק לא הוכחה ואסמכתאות מתבקשות בעניין זה לא צורפו לתצהיר התובע, אף זאת ללא כל טעם או הסבר. ניכר שאצה לתובע הדרך להגיש תביעתו נגד הנתבעת תוך האדרת נזקיו, מבלי שמיצה את דרך ההידברות שהוצעה לו על-ידי הנתבעת ושהייתה מייתרת את ההליך באופן שהיה נותן מענה לא רק לאינטרסים הלגיטימיים של הנתבעת אלא גם לאינטרס התובע ולזכותו שחשבונו לא יחויב בגין משיכות לא מורשות שביצע אחר זולתו.

5.         עצם העובדה שבסופו של יום, לאור התעקשות התובע שלא לחתום על תצהיר בנוסח שהתבקש, פעלה הנתבעת באופן חד-צדדי, סגרה את החשבון אף ללא אישור הלקוח וזיכתה את התובע בסכומי המשיכה, פועלת דווקא לזכותה של הנתבעת. היא מעידה על נכונותה של הנתבעת להתחשב בצורכי הלקוח ובחובתה להגן על חשבונו מפני משיכות בלתי-מורשות גם במצב בו הלקוח עצמו נמנע מהידברות מתבקשת עימה ומגלה בהתנהלותו שאצה לו הדרך להביא עניינו להכרעת בית-המשפט מבלי למצות דרכים חלופיות לפתרון המחלוקת שלא בערכאות. את עדותה של עדת הנתבעת בעניין זה, כבעניינים אחרים, מצאתי כנה ואמינה. ניסיונותיו של התובע לערער על מהימנותה היו משוללי יסוד.  

6.         במצב דברים זה לא הראה התובע ולא הוכיח במידה הנדרשת במשפט אזרחי שהנתבעת הפרה התחיבות שהייתה מוטלת עליה כלפיו. אף לא הוכחו ביצועה של עוולה על-ידי הנתבעת או נזק שנגרם לתובע בעטיה של משיכת הסכומים מחשבונו. סמכותו של בית-המשפט לפסוק פיצוי בגין עוגמת-נפש מעוגנת בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) המורה כך: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי, של הפגיעה והוא עשוי להתלוות להפסד כלכלי שנגרם עקב הפרת החוזה. פיצוי לא ממוני מסוג זה אינו ניתן כדבר שבשגרה. הוא מוגבל למקרים בהם נלוותה לנזק הכלכלי שנגרם הפרה בוטה של יחסי אמון או יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או למצבים ברורים של זדון או התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד מצד המפר [ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, פסקה 31 (טרם פורסם, 11.11.2010)]. פיצוי בגין עוגמת-נפש נתון לשיקול-דעת בית-המשפט ואין צורך בהבאת ראיות לגביו. הגישה השיפוטית בהקשר זה היא מצומצמת ושמורה למקרים מיוחדים [עניין דלג'ו, שם, וכן ע"א 3437/93 אגד, אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)]. בענייננו לא הוכחו אותן נסיבות מיוחדות וחריגות שבהתקיימן יש לזכות את התובע בפיצוי בגין נזק לא ממוני.

ג.    סיכומם של דברים

אני דוחה אפוא את התובענה.

העומס על בתי-המשפט הוא מן המפורסמות. אחת הדרכים להתמודד עמו טמונה בפסיקת הוצאות הולמות באותם מקרים בהם מתחוור שבעל-דין עמד על בירור תביעתו, לא כל שכן בהליך מלא של הבאת ראיות, מבלי שהתקיים לכך טעם ראוי. זכות הגישה לערכאות, ככל זכות במשפט, אינה מוחלטת. גם אם יש לאפשר את מימושה ביד רחבה בתחילת ההליך, ניתן וראוי לתת ביטוי לניהול הליך מיותר לעת סיומו באותם מקרים בהם התחוור שעמידתו של בעל-דין על בירור ההליך לא נועדה לאכוף זכות ממשית. אמת מידה זו יפה בענייננו. מלכתחילה היה על התובע למצות מגעיו עם הנתבעת, שדרישותיה היו הוגנות וסבירות, מחוץ לכותלי בית-המשפט. לו היה התובע עושה כן היה ההליך מתייתר מעיקרו. למצער היה על התובע לסגת בו מתביעתו משהושבו לו סכומי המשיכה במלואם. התובע לא עשה כן ועמד על תביעתו באופן דווקני כשהוא מתעלם ממכלול הנסיבות, מהוצאות שנגרמו בשל כך לצד שכנגד ומאובדן זמן שיפוטי יקר.    

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לו פסק-הדין, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית על-פי דין מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום. בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי בכך שסכומי המשיכה הושבו על-ידי הנתבעת בערכים נומינליים, שאם לא כן היה הסכום גבוה אף יותר.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ב ניסן תשע"א, 16 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: